ShneySharim.com:השני-שרים

מופעים

רדיו, קולנוע וטלוויזיה

בקטעי הקישור משולבים זיכרונות אישיים של השני-שרים שעלו לארץ בגיל הגן משתי קצוות הקשת האתנית (אלי ממרוקו ואדם מפולין) וחוויות מכור ההיתוך של ילדות בשנות ה- 50-60, תנועות הנוער,ההתבגרות, הצבא והלהקה הצבאית. כמו כן מוגשים הסיפורים מאחורי השירים. הכל עם הומור והרבה חום ואהבה.הקטעים בגוף ראשון מסופרים על ידי אלי ארגון

עברנו תקופת ילדות כמעט בלי טלוויזיה. הטלוויזיה הייתה לוקסוס. מדי פעם התאספנו אצל השכן העשיר לראות סרט בשחור-לבן עם הרבה "שלג". או בבית הקפה של העיראקים, היית חייב לקנות איזה לאפה כדי לראות ירדן ומה ראיתם? סרטי מלחמה אמריקאים? איזה? ראינו פריד אל אטרש / אום קולטום בהופעה "טום בה לנאז'" – יעני הרבה שלג

אז, הרדיו שלט ביד רמה ובקול די אחיד. השנה כשהרדיו חגג 70 שנה הזכירו לנו את הקולות: למשל התעמלות הבוקר עם מיכאל בן חנן "בוקר טוב לכל המאזינים ואתם המתעמלים היכון" אחר כך היה דיווח תנועה "אור ירוק התכנית לנהג ולנוסע"

אנחנו לא הבנו מה זה אור ירוק . בעכו לא הייה אפילו רמזור אחד

בערב הייתה רבע שעה לכל שפת עולים. אני זוכר את הורי מחכים לרבע שעה של חדשות בצרפתית, ומאוחר יותר במרוקאית (ערביה מוגרביה) (פונה לאדם) אצלך בטח חיכו לחדשות ביידיש ובפולנית "(משהו בפולנית:ערב טוב והנה החדשות"

את העברית בלי המבטא למדנו מהקריינים ברדיו. עד היום הקול של משה חובב מהדהד בראשינו "כאן שידורי ישראל מירושלים,...החדשות מפי משה חובב ועיקרן תחילה"

העברית הייתה רשמית להחריד במיוחד כשתירגמו שמות לועזיים כמו למשל במצעד הפזמונים הלועזי. "במקום השמיני חיפושיות הקצב בלהיט הכובש את מצעדי הפזמונים בעולם, עם המילים הנועזות: אני רוצה לאחוז בידך" I want to hold you hand..

וחוץ מלהקשיב לרדיו ברקע, שיחקנו המון. לא היו מחשבים אז בילינו הרבה זמן בחוץ

שיחקנו מחבואים " מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא. שיחקנו ב קאובויים ואינדיאנים, "האנדס אפ – אתה מת, אתה שבוי, נכנע. כשמצאנו שטח פנוי שיחקנו במשחקי כדור, ושברנו מדי פעם חלונות. כשלא היה כדור, אז אילתרנו עם חתיכות עץ ושיחקנו מחניים. שיחקנו בגולות, בָּלורות, בחמש אבנים. למדנו פרקים ראשונים בכלכלה כשניהלנו מסחר ער בעטיפות של מסטיק בזוקה, גלעינים של משמשים, פקקים של בקבוקי טמפו. בעטיפות של חפיסות סיגריות (נלסון, דובק 10, כנסת 6), Gitane. המבוגרים עישנו ושתו טמפו בקבלנות אז לא היה מחסור בסחורה. ומדי כמה שבועות, היינו חוסכים עשרים וכמה אגורות והולכים להצגה יומית בקולנוע, בעיקר ביום שישי אחר הצהריים. היינו הולכים לחלום....

הפרק הבא: בית הספר





Copyright ©2012 כל הזכויות שמורות
[ניהול תוכן] [מפת האתר]
Powered by Smarty-3.1.12 and ApPHP MicroCMS Pro v3.9.x
שלום , אתה מחובר עם שם משתמש:
server:ssd.mifgash.com