ShneySharim.com:השני-שרים

מופעים

בית הספר

בקטעי הקישור משולבים זיכרונות אישיים של השני-שרים שעלו לארץ בגיל הגן משתי קצוות הקשת האתנית (אלי ממרוקו ואדם מפולין) וחוויות מכור ההיתוך של ילדות בשנות ה- 50-60, תנועות הנוער,ההתבגרות, הצבא והלהקה הצבאית. כמו כן מוגשים הסיפורים מאחורי השירים. הכל עם הומור והרבה חום ואהבה.הקטעים בגוף ראשון מסופרים על ידי אלי ארגון

בצפונה של העיר עכו היה בית חולים למשוגעים בשם מזרע, החולים הרגועים היו מטיילים מדי פעם בעיר תחת פיקוח ואנו הילדים היינו מציצים בהשתאות ובסקרנות גם אצלנו בחולון שכונת תל גיבורים היא סמוכה לבית החולים אברבאנל לחולי נפש

אם להתווכח כמו ילדים, אז בעכו היה לנו עוד בית חולים לחולי נפש. לא יודע אם זה השפיע, אבל נשארנו שפויים.

עכו הייתה מחולקת לשניים, העיר העתיקה והעיר החדשה. העיר חוברה לה יחדיו בעזרת בית משוגעים שפעם היה בית כלא של המנדט הבריטי והיום מוזיאון גבורה של המחתרות. המבנה הישן המגודר בחומות עכו, היה נקודת החיבור בין העיר החדשה שבה שכנו יהודים והעיר העתיקה שבה גרו בעיקר ערבים.

ליד, היה בית הספר היסודי "ויצמן" שם למדתי מא' עד ח'. חוויה בונה. ממש תבנית נוף.

הייתה לנו מורה להתעמלות שבימים של גשם סיפרה לנו בהמשכים את סיפורי המתח של אליסטר מקלין (זוכרים את תותחי נברון, תחנת זברה אינה עונה).

היה לנו מנהל, יוסף זלץ, שהשרה כבוד. גם נתן וגם קיבל. אני זוכר יום אחד כשהוא עשה תרגיל בחשבון על הלוח, טעה, הוא הסתובב והודה שהוא רק בשר ודם. חיים, לידי הוסיף "גם עצמות" "גם עצמות"

היה לנו מורה לחקלאות שנהג ללמד אותנו שירי מולדת והוא היה שר אותם עם כל כך הרבה רגש וערגה עד היום אני מרגיש את הפאתוס של "שחקי שחקי על חלומות.." או את הסיפור על ה "עגל רך קשור בחבל על העגלה מוטל" וברדיו, בנוסף לשירי המולדת ושירי הרועים החלו לצוץ שירי אהבה יפים כמו "רק הד קולך" שכתבו איתן פרץ ונחום היימן.

הפרק הבא: תנועות נוער





Copyright ©2012 כל הזכויות שמורות
[ניהול תוכן] [מפת האתר]
Powered by Smarty-3.1.12 and ApPHP MicroCMS Pro v3.9.x
שלום , אתה מחובר עם שם משתמש:
server:ssd.mifgash.com